כואב באמת, לא 'פלצבו'

נפש וגוף משמשים בעירבוביה

אישה בת 49, הגיעה אליי עם חרדות מגיל 15, היא צורכת כדורי הרגעה ותלויה בהם.. 

בשיחה המקדימה סיפרה, שהיא היא הרגישה רע. לא ידעה להגיד בדיוק מה. אבל דופק מהיר, לחץ, חולשה.

כשפנתה למבוגרים , היינו, הורים, האחים הגדולים.. ניסו לגמד את הבעייה. עד כדי הכחשה וביטול..

זו החוויה שיש לה מתחילת המחלה ועד היום הזה.

 

הקשר הברור וההשלכה שבין הנפש לגוף מופיעים כבר במקורות: שמועה טובה -תדשן עצם".

ראינו שהאחים פחדו לספר לאביהם על מציאת יוסף מחשש שימות מעצם הבשורה, ושרה אימנו נפטרה

כאשר שמעה בפתאומיות על יצחק שהועלה על המזבח.

 

נוכל להתבונן גם בתחומי החיים המוכרים לנו. הנה מקבץ ביטויים המצביעים על ההשפעה הישירה והמיידית

של הרגשות השונים על מצבנו הפיזי: שערותיו סמרו, פניו חוורו/אדמו, שפתיו העלו קצף, בשרו נעשה

חידודין חידודין, זקנו הלבין, נפל למשכב, ליבו פעם בחוזקה..

 

הקשר בין הגוף לנפש הוא הדדי. לפעמים האדם מתלונן על עצב, דכדוך או כל רגש מציק אחר, כשנקודת

המוצא המתבררת היא דווקא בעיה בבלוטת התריס, מערכת העיכול, מחסור בויטמינים וכד'. 

 

ישנן תגובות מיידיות וקשר ממשי בין המערכת הגופנית למערכת הרגשית , המנטלית והנפשית שלנו.

מעבר לתגובות הפיזיות של רעד, חיוורון, הסמקה, דפיקות לב מואצות, חולשה ועוד, קיימת גם מערכת

עמוקה יותר, פנימית וארוכת טווח, המקשרת בין הגוף לנפש. כשהגוף חווה מצוקה מתמשכת שאינה

מצליחה לבוא לידי ביטוי ולקבל התיחסות, היא קוראת לעזרה, ומוצאת את הביטוי באמצעות כאב פיזי,

אמיתי מאד.

 

כאשר אדם מזהה את המצוקה הרגשית שאליה נקלע, הוא מודע לה, מודה בה, ואינו מכחיש את קיומה-

הנפש אינה מחפשת דרכי הבעה. אין צורך "להודיע"לאף אחד על המצוקה, שכן אדם כבר מודע. אולם

כאשר מדובר במצבים של הכחשה, התעלמות, חוסר התייחסות, או לפעמים באמת אי ידיעה, הנפש

זועקת הצילו באמצעות כאב, מחלה וסבל גופני, והם אמיתיים לגמרי.

 

וכך כותב אחד מגדולי הראשונים הר"ן, באחת מדרשותיו (דרשה שלישית):

"אני בחוליי הייתי מתפלל על רפואת נפשי, ועל אותה רפואה היתה כל השתדלותי (בתפילה)- לא על

רפואת הגוף. ואין ספק ,שכל משכיל ראוי להקדים רפואת הנפש לרפואת הגוף. כי אין ספק שהנפש

יותר בחזקת סכנה מהגוף, וכן אין ספק אצלי שחוליי הנפש סיבה לחוליי הגוף, ולא ירפא הגוף מבלי 

לרפא הנפש". 

 

 כואב באמת, בלב

איך זה נוגע לנו?

אנחנו כהורים חשוב לנו להיות מודעים לעצמנו. משימת הורות משלבת בדרך כלל אין ספור

אתגרים ותפקידים, מביאה אותנו פעמים רבות למצבים של מתח, לחץ, דאגות, חרדות ופחדים.

 

המודעות העצמית מה שקורה לנו בינינו,לבין עצמנו, היא הבסיס שעליו נשען הבית כולו. ילדים זקוקים

להורים בריאים בגוף ובנפש. כשנהיה מודעים וקשובים לאותות ולקריאות המצוקה המשודרים לנו.

כשנתרגם נכון את כאב הראש לדוגמא,  נעצור לרגע את מרוץ החיים ונשאל את עצמנו: מה כואב לי? 

מה מציק לי? איך אוכל לתת ביטוי לנפש שבי, באופן שימנע את האיתותים וקריאות ה'הצילו'?

בדרך כזו נוכל להעניק  הורות רגועה יותר, בריאה יותר ומיטיבה לכל הסובבים אותנו. 

 

וציפור הנפש של ילדינו? הבנה של הקשר בין הגוף לנפש תוכל לעיתים

לסייע לנו להבין טוב יותר את מה שקורה עמוק בנפש הילד.

אין ספק, שזו חובתינו כהורים לגשת לבירור רפואי קודם כל. בירור אחראי ומקצועי ,

ישלול או יאשר סיבה רפואית, ויתן את המענה והטיפול המתאימים והנכונים. בכל זאת,

כהורים המכירים את הילד, נקדיש תשומת לב: האם הילד לא סובל לעיתים קרובות מידי

מכאבי בטן, ראש או גרון? במקביל למענה התרופתי שנגיש לו באחריות ובכובד ראש,

ננסה להעמיק, לברר, לחפש ולשאול: מה מצבו החברתי של הילד? איך הוא מרגיש בבית,

בין האחים והאחיות? מה מספר על אודותיו הצוות החינוכי? האם יש גורם בבית או בחוץ

הגורם לו מתח, חרדה, רגשות אשם או כל רגש שלילי אחר?

 

חשוב לזכור, שגם כאשר הגורם הוא ריגשי, הסבל הוא גופני אמיתי. אין זה דמיון

אלא תוצאה. באותה מידה שאדם נבהל- מחוויר באמת, אדם שכועס- מאדים ממש,

והדופק שלו מואץ באמת ובאופן משמעותי. לפיכך, הטיפול בבעיה יהיה בשני המישורים,

בתוצאה ובגורם גם יחד, ללא שום סתירה. טיפול בכאב, בדיקה וחקירה איכפתית ורגישה

על אודות מקור ריגשי שאולי הביא את הכאב.

 

מצבים של הפרעות

תחום נוסף שבו ניתן למצוא קשר רב בין הגוף לנפש הוא בפרעות שונות המיוחסות

במקורן לגורם פיזיולוגי, אך לא פעם נובעות ממקור ריגשי.

 

הדוגמה הנפוצה ביותר למציאות זו היא הפרעת קשב וריכוז. לעיתים, ילדים המאובחנים

כבעלי הפרעת קשב וריכוז, סובלים ממצוקה רגשית על רקע אישי או משפחתי, כשהביטוי

לכך, רק דומה מאד להפרעה נוירולוגית של קשב וריכוז.

 

ברור שילדים שסובלים ממצוקה ריגשית יהיו מוסחים ובלתי פנויים ללמידה, ולעיתים, הפתרון

למצוקה הרגשית מסוגל להחזיר לילד את היכולת להקשיב ולהתרכז ללא שום הפרעה.

לכן, גם בתחום זה במקביל לטיפול המוצע על ידי הנוירולוג, עלינו להקדיש תשומת לב

מודגשת לפן הריגשי, שבמקרים רבים מהווה גורם עיקרי ומשמעותי בהפרעה.

איתכן ובשבילכן

שרה

 

 

 

מאמרים

מרכז לטיפול בפוסט טראומה והכשרת מטפלים

054-9118681​

saradvr1960@gmail.com​